אני שומע יותר ויותר מפי קהילת מנותחי קיצור קיבה את המשפט: "בזה אני לא נוגע יותר כי אני לא מסוגל לעמוד בפיתוי"
אני שואל את השאלה, האם נגזר עלינו להימנע לחלוטין ממאכלים שאנו אוהבים ושלא תמיד מוגדרים אוכל בריא?
בכלל נשאלת השאלה, מה הביא אותנו מלכתחילה לצרוך את המאכלים בצורה מוגזמת ולא בריאה, במודע או בלא מודע?
אני חושב שאנו לא מסוגלים להתמודד לאורך זמן בשינויי אכילה קיצוניים ולסגל אורח חיים שונה / בריא, ראיה לכך שכיום קיימים בשוק מגוון סוגי דיאטות ושינויי הרגלי אכילה. אך נראה שמי שמאמץ אותם, ומנסה אותם, רובם נשברים בסופו של דבר ולא מצליחים לאמץ לעצמם הרגלים שונים וחדשים.
העניין הוא שלא משנה כמה יהיו ההצלחות, ברגע שאנו חוזרים לאכילה "הרגילה שלנו" שלאחר תקופת הדיאטה, אנו אפילו משמינים יותר בהשוואה למשקלנו מלפני כניסתנו לתהליך הירידה.
ניתן להרחיב רבות מדוע זה קורה, אני מאמין שזה קשור רבות למערכת העצבים ולגירויים הסביבתיים שהמוח שלנו קולט (ואין לנו שליטה בזה).
מערכת העצבים האוטונומית מורכבת משתי תת-מערכות: ממערכת העצבים הסימפתטית וממערכת העצבים הפאראסימפתטית.
תתי המערכות של מערכת העצבים האוטונומית פועלות בכיוונים מנוגדים כדי למלא את משימותיהן, הגוף תמיד מנסה להגיע למצב של איזון - הומאוסטזיס.
- מערכת העצבים הסימפתטית – מערכת זו פעילה בעיקר בעיתות חירום, לחץ ואיום פתאומי.
- מערכת העצבים הפאראסימפתטית – מערכת זו פעילה בעיקר במצב של מנוחה בגוף ואחראית על מצב של שגרה. היא מנטרת את ההפעלה השגרתית של תפקודי הגוף הפנימיים ומווסתת את הפעילויות הפיזיולוגיות הרצופות כגון נשימה ופעילות הלב.
כפי שאתם כבר מבינים, על הגוף פועלים כוחות רבים שהם במקור נעוצים בקוד הגנטי שלנו (ב- DNA), ושהגוף שלנו תמיד מנסה להגיע למצב של איזון, הומאוסטזיס שקשורים בהרגלים שלנו, אורח החיים שלנו, מיקום, בריאות, תקופה ועוד.
כדי לעשות זאת בצורה פשוטה וקלה להבנה, אני אתמקד הפעם בשתי סיבות העיקריות שלדעתי הם המפתח להצלחה בתהליך שאחרי הניתוח - הסיבה הפיזיולוגית והסיבה נוירולוגית.
- סיבה פיזיולוגית- קצב חילוף החומרים שלנו יורד כתוצאה מכמות הקלורית שקטנה במהלך הדיאטה. קרי הגוף לומד להסתגל לתחזק את המערכות בגוף בפחות קלוריות ואז כאשר אנו חוזרים לאכול "נורמלי" יצרנו באופן מיידי עודפים שהגוף ממיר ואוגר ברקמות השומן.
- סיבה נוירולוגית - אנו צריכים להבין, שעל המוח להתרגל לחשוב אחרת. תהליך זה הינו ארוך ואיטי מאוד הדורש משמעת בלתי רגילה מאיתנו.
ראיה לכך היא שכיום מעל 60% מהמנותחים שעברו את תהליך הניתוח לקיצור קיבה חזרו לנקודת ההתחלה, ואפילו עלו במשקל יותר מהנקודה שבה התחילו.
צריך להבין, לגוף שלנו יש נקודת ייחוס קבועה, הגוף תמיד ירצה לחזור לאותה הנקודה. זה נקרא נקודת ה- set point.
נקודת הייחוס מתאפסת כול 4-5 שנים, קרי אם אנו עוברים תהליך ונשארים במצב הזה כ-5 שנים, קיים סיכוי טוב שאנו מאפסים את המוח לנקודת הייחוס החדשה.
אבל... קיים כאן אתגר גדול מאוד. כדי להצליח, עלינו לבנות את ההגעה לנקודת האיפוס בצעדים קטנים ולתת למוח ולשאר המערכות בגוף להתאים את עצמם לתהליך בצורה רציפה וללא פיקים קיצוניים.
התנזרות ממאכלים מסויימים לחלוטין שהיו מנת חלקנו שנים רבות, לא ניתן למחוק אותם מאיתנו בהבזק. אם אנו ננסה להתעלם מהם בזמן שהגוף חושק בהם, אולי נצליח לעמוד באתגר לפרק זמן קצר אבל בסופו של דבר אנו נכנע לתחושות ולרצון של הגוף לאותם מאכלים שהביאו אותנו למשקל החריג.
כאן במצב שכזה, כבר הפסדנו בקרב. אנו נכנס למצב שנקרא בולמוס, ואנו נתחיל לאוכל מבלי שליטה.
יש לבנות אמון בין הגוף לנפש, יש לתת לכול אחד מהמערכות בגוף את התחושה שהוא מקבל את מה שהוא צריך ובאותו הזמן לשנות הרגלים לחיים בריאים תוך כדי תנועה.
אני מחלק את התקופה של מנותחי קיצור הקיבה לארבעה שלבים:
- שלב ראשון, הוא השלב טרום הניתוח שבו אנו בכלל מתחילים לבחון את עניין הניתוח והמשמעויות.
- שלב שני, זה השלב של יום אחרי הניתוח ועד 3 חודשים שלאחריו.
- שלב שלישי, זה כשלושה חודשים אחרי הניתוח ועד שנה, שנה וחצי אחרי הניתוח.
- שלב רביעי, זה כשנה וחצי אחרי הניתוח שבו בגדול כבר אין לנו חסמים פיזיולוגים שקשורים לניתוח והקטנת הקיבה.
למי שרוצה להבין טוב יותר את החלק הזה מוזמן לעיין ההרחבה בפוסט שלי שדן בנושא "מחשבות על היום שאחרי ניתוח בריאטרי" https://olfitnessclub.blogspot.com/2021/02/blog-post.html?m=1
אני לדוגמא מעל ככמה שנים אחרי הניתוח, מקפיד על משמעת אוכל ופעילות גופנית, יחד עם זאת נותן ומרשה לעצמי לפעמים לחרוג מהרגיל ולסטות לכיוונים "רעים" במידה ואני מרגיש שהגוף והנפש חושקים בכך.
אני מבין היטב את השינוי הנדרש, אבל אני גם מבין שתהליך כזה לוקח זמן. ככול שחולף הזמן, אני מרגיש את השינוי שמתחולל אצלי בכול הקשור לצריכת האוכל היומית. ככול שעובר הזמן, יש לי פחות דחף למתוקים, אני כבר תקופה ארוכה שלא מוסיף מלח לשום אוכל שאני צורך ואוכל מאכלים עשירים בויטמינים ומתמקד במאכלים שלא מקשים על תהליך העיכול.
הרעיון בהבנה הבסיסית שהניתוח הוא רק המפתח ומכאן האחריות היא שלנו, ושעלינו לדעת איך לעשות זאת בצורה נכונה ושמתאימה לכול אחד ואחד... זה המפתח להצלחה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.